מריה סאלח מחאמיד: ראחת א-רוח, נחת הרוח

בתהליך היצירה, האמנית מניחה את המצע על הרצפה ופועלת בתוכו בידיים חשופות וברגליים יחפות. כך היא מטביעה את עקבות גופה בציור דרך נקודות המגע של הגוף עם המצע, בעוד העיניים משקיפות על ההתרחשות ממעוף הציפור. על אף הממדים הגדולים של בדי הציור שלה, עבודותיה של סאלח מחאמיד מתנהגות כמו רישום על נייר. זהו ציור חופשי ודינמי המתפקד כמרחב לאימון חזותי ורעיוני. מקורות ההשראה לעבודתה מתפרשים מן העבר הקדום ועד להווה – מציורי המערות הפרהיסטוריים, דרך אדוארד מונק ואנה מנדייטה ועד ויליאם קנטרידג׳. פני השטח של הציור אנרגטיים ומפויחים, נושאים בתוכם עולם דימויים סמלי, קדום ומיתי: אלמנטים צמחיים (חיטה, צבר וגפן) המסמנים את מחזוריות הזמן; סמלי פריון (ביצי ציפורים, נשים הרות), בעלי חיים אנושיים למחצה ודמויות אדם המקיימות עימם קשר הדוק. דמותה של האמנית מרבה להופיע בציורים, כנערה או כאישה צעירה בעלת שיער גולש. לרוב היא מלווה בבעלי חיים, בעיקר סוסים וציפורים, הנטמעים בדמותה ומשקפים תהליכים דינמיים של השתנות צורנית בין החייתי לאנושי. הדמויות מתוארות במצבי קריסה של הגוף, כבולות לכוחות חיצוניים, נרמסות, פגיעות וחסרות אחיזה במרחב. מתוך המרחב האל־זמני בציור משתקף הזמן הנוכחי דרך דימויים המעידים על מציאות אלימה וכוחנית, דוגמת מצלמות מעקב, מכשירים רפואיים, דחפורים וכלי נשק. סאלח מחאמיד מעידה על עצמה: ״בכל פעם שאני מרגישה חסומה, ומתקשה לה(ת)ניע את הציור, אני מציירת סוסים. למרות הפחד הגדול שלי מהם, שקשור בתאונה מתקופת ילדותי, יש לי משיכה אדירה לחיה האצילית הזאת, לאופן שבו היא עומדת במרחב בזקיפות קומה. באמצעותה, אני מרגישה חופשייה לפעול בציור, בלי חשש״. מדברים אלו עולה כי הכניסה שלה לתהליך היצירה דרך מקור טראומתי מתניעה את הציור, ונקשרת בתוך כך להתחדשות ולריפוי. שם התערוכה, ראחת א־רוח (נחת הרוח), מבטא את השאיפה הרוחנית לשלווה פנימית ולפיוס על רקע המאבק הקיומי.