קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה / תיאטרון רות קנר

בעקבות סיפור מאת דליה רביקוביץ

קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה אינה בדיוק קבוצת כדורגל, לא ממש. והיצירה הבימתית אינה על כדורגל ולא על ויני מנדלה. במרכזה – סיפור על אישה אחת, שמנסה לשרוד מנגנוני כוח דורסניים. ובכל זאת, דימויי העוצמה, הגבריות, והחד־משמעיות של הניצחון שעולים ממשחקי הכדורגל, מתגלגלים אל הסיפור. וכך, גם שידורי משחקי גביע הכדורגל העולמי פולשים אל ההצגה, ומתנגנים בתוכה לפרקים, בשידור חי.

עוצמות מיתיות פוגשות את היום־יומי בסיפור נוסף של רביקוביץ, מחברת 'לאן נעלם השופט י.ח. פורז', ובו חזיון נקמה אפוקליפטי של האישה ש"לא שכחה ולא סלחה".

"מדוע קוראים לחבורת הנערים השומרים על ויני קבוצת כדורגל? אולי הם משחקים כדורגל? אבל הם משחקים גם במשחקים אחרים, הם מקדישים את חייהם לוויני ואלוהים יודע מה ויני מחזירה להם. לא מין. החבורה של ויני מנדלה אינה עסוקה במין כי אם בכוח. זה העינוג שלהם. הם מתענגים על מאור פניה של ויני ועל כוחה הכמוס שרק זרועותיהם החזקות יכולות להוציא אותו לפועל." (מתוך הסיפור 'קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה')

על התיאטרון:
במרכז העבודה של קבוצת התיאטרון רות קנר נמצא המקום שאנו חיים בו: צבעיו, צליליו, סיפוריו, ובני האדם המחפשים בו את קיומם, אושרם ועתידם. הקבוצה מקיימת תהליכי עבודה ששואבים בעיקר ממקורות ספרותיים ודוקומנטריים, ליצירת עיבודים בימתיים שמנסים לתת ביטוי לטבע הנוף, לטבע האדם ולפרספקטיבות מתחלפות על העלילה המקומית. השפה התיאטרלית של הקבוצה אורגת יחדיו תנועה, דימויים חזותיים ועבודה בפעולות דיבור. הקבוצה מקדישה את עבודתה ליצירה שחותרת לגילוי ולמתן ביטוי מטלטל למאבקי העומק של ההוויה האנושית.

—

יצירת בימתית מאת רות קנר, עם שירלי גל, רונן בבלוקי, עדי מאירוביץ
עיצוב: כנרת קיש תאורה: שקד וקס מוזיקה: אילן גרין הפקה: אילה מוזס